פינת ההיסטוריה

"לא בלי רטט מלוה הוועד המרכזי של הסתדרות עורכי-הדין היהודים בארץ-ישראל את בכור בטאונו בדרכו לקהל המשפטי העברי בארץ. עשרים שנות חכיון ותפלה לילד הזה יצדיקו בלי ספק דרישה לרמה גבוהה באיכות ובכמות, ומאידך גיסא מכריחים אותנו קשיי המלחמה, המחסור בנייר וטרדות הזמן להסתפק בחוברת הצנועה המוגשת בזה לקהל קוראינו.

חוברת זו יוצאת לעולם בזמן הרס וחורבן, בעת צרה ומצוקה ליעקב שכמוה לא היתה, בזמן שעצם מושג החוק והמשפט, חופש האדם וערך חייו נרמסים ונדרסים ברשעה ובאכזריות השמים לאל את כל הישגי דורות התרבות בשדה המשפט והחברה. רק התקוה שהנצחון יביא אתו גם התפתחות עצומה בערכים המשפטיים, המדיניים והחברתיים של האנו-שות כולה וגם של עמנו וארצנו מחזקת את ידינו להתחיל בפעולה בזמן הזה"

דברים אלו שנכתבו על ידי מרדכי עליאש, שכיהן כנשיא הוועד המרכזי, נבחרו לפתוח את הגיליון הראשון של "הפרקליט", שפורסם בשנת 1943. עליאש יליד אוקראינה 1892, רכש השכלתו המשפטית בברלין ובבריטניה ועלה לארץ ישראל בראשית שנות ה- 20 של המאה שעברה, דר בירושלים והיה מעורב בחיי הפוליטיקה הציונית. בין פועליו הרבים שימש כחבר פעיל במשלחת היהודית לועדת הכותב, עזר בהקמת בית הכנסת "ישורון" השוכן בירושלים, ייצג את ירושלים מול מוסדות היישוב באו"ם ובמגעים מדיניים נוספים והיה הציר הראשון של מדינת ישראל בברטניה, היה ממייסדי שכונת כפר מרדכי, שנקראה על שמו, בנוסף קרויים על שמו רחובות בירושלים ובבאר שבע.

וכך, בין תפקידיו הרבים, בעקבות החלטת ועידת הסתדרות עורכי הדין היהודיים בארץ ישראל בשנת התש"ג-1943, הוטל על עליאש, יחד עם סגנו משה דוכן וחברי הועד המרכזי שמטרלינג, מרגולין, קליבנוב, ניר-רפאלקס, שוורצמן, יזהר הררי, משה ישי, משה קורוט, יצחק שבו, אהרון פולונסקי, חיים לוצינסקי-אור, צבי שוורץ וזאב שוהם, לפעול להוצאתו לאור של ביטאון ההסתדרות. 

הדברים שכתב מרדכי עליאש, מתארים את פועלו העיקש של הועד המרכזי של הסתדרות עורכי הדין היהודים בארץ ישראל, המלווה בעשרים שנות ציפייה ובשנת עבודה עמוסה לעייפה שבתומה נולד הביטאון.

פלטיאל דיקשטיין (דייקן) נבחר לכהן בתפקיד עורך "הפרקליט". דיקשטיין היה בין מייסדי בית הספר הגבוה למשפט וכלכלה, בשנת 1935, שהיווה את אחד מאבני הדרך להקמתה של אוניברסיטת תל אביב. הוא כיהן בתפקידו כשתיים עשרה שנים והחליף אותו השופט זאב צלטנר, אשר כיהן כעורך שש שנים.

יש לציין, כי הפרקליט לא היה כתב העת המשפטי הראשון שראה אור בארץ-ישראל המנדטורית. הקדימו אותו "המשפט", שראה אור בשנת 1927 אך סיים את חייו לאחר פחות מארבע שנים ו"ידיעות אגודת עורכי הדין בתל-אביב ויפו" שראה אור בשנת 1929 אך נסגר גם הוא תוך תקופה קצרה. לעומת שני אלו שלא האריכו חיים, רואה "הפרקליט" אור מאז שנת 1943 ועד היום.  הוא מילא משאלת רבים אשר ייחלו לביטאון מקצועי שייתן מידע באשר למתרחש בקרב חברי ההסתדרות. ביטאון "הפרקליט" תקע יתדותיו עמוק בקרקע ועמד איתן מול השינויים והלחצים הפוליטיים שהתחוללו סביבו. הוצאתו לאור הייתה כרוכה בבקשת הלוואה שיצאה מהוועד המרכזי בזמנו אל הועדים המקומיים, והחוברת הראשונה הותירה גרעון של 20 לא"י. בנוסף, בעיית רישוי מנעה מהוועד לפרסם שישה גיליונות לשנה כפי שחפץ. כדי להתגבר על הבעיות הכלכליות הביטאון הוגבל רק לחברי ההסתדרות והועד נאלץ לפרסם מודעות מסחריות על מנת לכסות את ההוצאות. בקיץ 1948 חויב כל חבר הסתדרות בדמי עיתון בסך 250 מא"י חודשיים, בנוסף לתשלום מסי חבר חודשיים. ניתן לסכם תקופה זו בדברים שכתב עו"ד יצחק מינץ, בספר היובל, "[הפרקליט] היה אז לא רק בטאונו המקצועי של ציבור עורכי הדין היהודים בארץ ישראל המנדטורית. הוא היה נושא הדגל במאבקו המשפטי של הישוב העברי על כינון מדינת ישראל". "הפרקליט" היה כתב העת היחיד בארץ ישראל במשך 11 שנים, עד להקמתו של כתב העת "חוק ומשפט". 

בשנת 1961, שמונה-עשרה שנים לאחר פרסומו לראשונה, ועם חקיקתו של חוק לשכת עורכי הדין שהוביל לכינון הלשכה כתאגיד ממלכתי, במקומן של הסתדרות עורכי הדין והמועצה המשפטית, פורסם "הפרקליט" בחסות לשכת עורכי הדין. הלשכה הרכיבה מערכת חדשה, ובנוסף לשני העורכים, מינתה את יוסף גרוס בתפקיד מרכז המערכת. במסגרת זו, החליט הועד המרכזי של הלשכה כי הביטאון יחולק חינם לכל חברי הלשכה, חרף המעמסה הכלכלית הנכבדה.

משנת 1943 מלווה "הפרקליט" את עולם המשפט ומאפשר שיג ושיח בין אנשי דעת ורוח. המאמרים, פורשים כנפיהם על כל תחומי המשפט, אינם פוסחים על התמורות המרכזיות בחברה הישראלית ומוכיחים כי "הפרקליט" הוא בעל השפעה על השיח המשפטי בישראל. בין דפיו, נוכל לתור אחר הסוגיות המרכזיות שהעסיקו את ציבור המשפטנים אז ועתה.